January 22, 2017

Please reload

פוסטים אחרונים

אז מה זאת אהבה, ומה היא מבקשת?

August 6, 2017

 

חזרתי להגות במושג האמורפי הזה אחרי שסגרתי מאחורי עוד פרק קצר של מה שהרגיש כמו פוטנציאל לאהבה ממשית.

 

שנים חשבתי שיש בידי את התשובה. חיפשתי גבר להעריץ, ושיעריץ אותי בחזרה, מושיע הירואי שינשק לי את כפות הרגלים ויעזור לי לממש את כל החלומות. ראיתי אותנו מביטים זה בזו בהשתאות- ואותי.. מתמלאת ממבט עיניו. מתפוצצת מאושר. חיה בבועת אהבהבים בלתי נגמרת.

זו היתה חתיכת פנטזיה שרקמתי בגיל 15 והחזקתי בה עד גיל יחסית מאוחר. היא התנפצה לי בכל פעם מחדש. ובכל פעם שהתנפצה היא ריסקה לי את הלב לחתיכות יותר ויותר קטנות, וסגרה לי אותו עד להודעה חדשה.

 

לפני כמה שנים גיליתי לתדהמתי שכל הקונספט הזה שגוי מהיסוד. שהאהבה אליה אני משתוקקת היא בכלל אהבתי שלי לעצמי. 
 

ומאז שהפכתי את הסיפור והסכמתי ללמוד על עצמי דרך מה ששיקפה לי מראת הזוגיות, כל מאהב הפך מורה. ואני ממשיכה לעלות כיתה בסוף כל קשר שמסתיים, מייחלת לקבל את התואר הראשון מהפקולטה למערכות יחסים.
 

 

עם יד על הלב? אני חושבת שאני תלמידה מצטיינת. במבחנים התיאורטיים אני כבר דוקטור. 

בגילי המופלג אני כבר יכולה להתחיל ללמד אחרים. אני מכירה היטב את חוקי המשיכה בין גבר לאישה, את ה"עשי" ובעיקר את ה"אל תעשי". 

 

אבל תמיד נופלת בפרקטיקום.. מה שנקרא "לומדת מהר, מיישמת לאט".

 

 

במבחן המעשי האחרון למדתי על הקלות הבלתי נסבלת של ה'שמיטה'.. 

 

בקשר שמתקיים בין שני אנשים שעברו דבר או שניים בחיים, נצרבה כבר איזו טראומה. ועם הטראומה הזו אנחנו נכנסים לקשרים חדשים. מושיטים יד לאהבה, עם לב סגור לרווחה.
 

 

בשלב הראשון ישנה התרגשות, התלהבות וחיזור, ופתאום מופיע אתגר לא צפוי. ואז... אנחנו עומדים על המקפצה, והמים מפתים.. כחולים, צלולים, מרגיעים.. אך הטמפרטורה לא ידועה, ואין לנו מושג כמה עמוק זה מגיע והאם נוכל לעמוד על הקרקעית או שאולי נפרפר במאמץ תמידי להחזיק את הראש מעל המים? 

אז... 

שנקפוץ? שניקח את הסיכון? 

עזבו אתכם.. יותר בטוח על היבשה. 

נסתובב ונחזור לאי הבודד והמוכר שלנו, מקסימום נעבור למועמד/ת הבא/ה.

 

 

 

 

 

בתי הקברות למערכות יחסים מלאים בחיבורים פוסט טראומטיים של גברים ונשים שלא השכילו לזהות את הפצע הרגשי הקמאי שלהם ולהעניק לו ריפוי, ובחרו לשמוט את היחסים.

 

 

לפוסט טראומה שלי קוראים "חרדת נטישה ודחייה". 

כשאני נכנסת לקשר חדש אני תמיד מודדת את מידת הנוכחות והמחויבות של הגבר שמולי. 

ב100% מהמקרים, אני מתאכזבת. 

מדוע? 

כי לא הגעתי לעולם הזה כדי לשאוב אהבה וערך עצמי ממקור חיצוני. כי כל עוד אמשיך לפחד מהמימוש שלי, ולהימנע מהגשמה- אמשיך לראות מולי גברים מבוהלים. 

זה לא אישי נגדי, נהפוך הוא, זה 'אישי בעדי'.

 

 

אה.. וזה גם מסתדר מעולה עם הפוסט טראומה השכיחה ביותר של הגברים בחיי. 

וגם לה יש שם: "הפחד ממחויבות ואובדן החירות".

 

אני מכירה כל כך הרבה גברים שיצאו ממסגרת משפחתית בה הרגישו כבולים ומסורסים, התאמצו והזיעו את נשמתם כדי לרַצות את זוגתם ולזכות באהבתה, וכששיקפה להם מרירות, חֶסֶר וכעס חרף מאמציהם הרבים, הם הרגישו שכשלו במשימה, ושילמו מחיר גבוה מדי. לבסוף התייאשו ונטשו. וכעת, עם כל הכבוד לאהבה... הם מעדיפים לחבק את הכרית.

 

 

אז מבחינתם מערכת יחסים זוגית היא שם קוד ל"כלא" ובכל אישה מסתתרת סוהרת זעופה ובלתי ניתנת לריצוי- בפוטנציה.

האירוניה היא שברוב המקרים מדובר בגברים שלגמרי נשואים לקריירה שלהם.. אין להם רגע דל, ורוב המבנים בחייהם יקרסו אם לא יהיו נוכחים שם 24/7.

לי, מהצד, זה נראה כמו self-made prison, אבל מה אני מבינה.

 

אני כבר לא מתחרטת על קשרים שנגמרים. אבל אני מודה שכן עצוב לי לשמוע מגברים נבונים וראויים איך מושגים כמו "אהבה" ו"משפחה" הפכו להיות שם נרדף ל"סורגים".

 

 

הגאולה מתחילה כשמבינים שהרבה לפני המחויבות, כל מערכת יחסים מציעה קודם כל **הזדמנות** לתיקון אישי עמוק באמצעות המראה המדויקת שהיא מהווה. 

מערכות יחסים לא מאפשרות לנו לברוח מעצמנו, ומן ההיבט הזה אני רואה בזוגיות אדמת קודש לצמיחה רגשית ורוחנית.

 

 

האהבה מציעה לנו חופש. האהבה *היא* חופש. 

באהבת אמת, המחויבות החשובה והמשמעותית ביותר היא לעצמנו. 

לשמחה, להגשמה, ללמידה ולצמיחה שלנו.

 

 

הגבר שאני משתוקקת להכיר הוא זה שיראה ביחסינו את הקרקע האופטימלית שבה יוכל לצמוח אל הגירסא הנעלה ביותר שלו. זה שמוכן לפגוש את עצמו, וסומך עלי שאהיה פרטנרית ראויה שלוקחת אחריות גם היא על המסע שלה. 

אני לא מחפשת ערבויות, ולא תעודות ביטוח. זה משעמם.. וזה רחוק מהחיים.

 

בחג האהבה הזה אני מבקשת לברוא הזדמנות להעלאת חיי לפוטנציאל הנעלה ביותר שלהם.

 

בעיתוי העוצמתי הזה אני מבקשת לפגוש גבר שהתעורר. שסיים להעניש את עצמו על שגיאותיו ומרגיש ראוי לאהבה – אני קוראת לליבו של זה שמבין שמשמעותה של אחדות בינינו, היא ההסכמה לאיחוד מחודש ומוחלט עם אלוהים.. בכבודו ובעצמו.

 

 

 

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

עקוב אחרי בפייסבוק
Please reload

ארכיון
  • Facebook Basic Square

© 2017 by CARMI SHIMRON.