January 22, 2017

Please reload

פוסטים אחרונים

רגע לפני 35

July 19, 2013

 

אוטוטו מסכמת 35 שנות קיום. 
איפשהו בין יום ההולדת העברי ללועזי, בין ט' לטו' באב, ורגע אחרי יום השנה הארבעה עשר ללכתו של אבא, מרגיש לי כמו העיתוי המדויק לקרוא לך לבוא.

יאללה, חיכיתי מספיק, התכוננתי, שדרגתי גרסא בערך 35 פעם, טיפלתי בעצמי, הוצאתי אלבום בכורה ואפילו השתפרתי באפייה ;-)
נגמרו לך התירוצים, וגם לי האמת. כבר אין לי מה לומר לאנשים התמהים ומרימי הגבה שמתעקשים לחשוב שמשהו דפוק בי. (וואלה.. אולי הם קצת צודקים, אבל בינינו.. למי מאיתנו אין איזו דפקה?)

 

שלושים וחמש זה וואחד גיל.. אני זוכרת את אמא שלי בגיל הזה. אישה עוצמתית עם שלושה חמורים גדולים שמנהלת את העולם כשידה האחת אוחזת בסיר הבמיה והיד השנייה מפצחת גרעינים שחורים עם קילו מלח.

רק אני עוד לא מבינה מה הקשר ביני לבין המספר המופרך הזה? ולמה לעזאזל אני מרגישה כזאת ילדה?

זו הייתה שנה מעניינת. עמוסה בצעדי בנייה מקצועיים שהולידו (בשעה טובה ומוצלחת!) את צאתו של אלבום הביכורים שלי, ובהזדמנויות רומנטיות שנגדעו איפשהו בין הדייט הראשון לשלישי. 


כן.. תודה לאל, לא חסרה לי תשומת לב גברית בשנה החולפת, מה שתרם רבות לתחושת התנועה הכללית, אבל הקאטץ' בתופעה הזו הוא שעם כל סיפור שמסתיים, חוזרת תחושת התקיעות המסכמת את לבדותי כמצב נתון, וגורמת לאמונה שהמצב הזה אי פעם ישתנה ללכת ולהתרחק.


בכל שנה אני מקבלת תעודת גמר מבית הספר של החיים, ובו מצוינות כל ההתרחשויות, האתגרים שצלחתי יותר או פחות וההישגים שקצרתי בכל תחום. בכל שנה אני מסתכלת על התעודה בסיפוק ומבינה שהכל סבבה בסך הכל... 
אבל לא יעזור בית דין, (ותסלחנה לי כל הפמיניסטיות המושבעות), עד שלא אמצא את עצמי מאוהבת ומעוברת זה לא ירגיש כמו תנועה אמיתית.

מאז ומתמיד, כשהסתכלתי סביבי, היה נדמה לי שכולם רצים ומתקדמים ורק אני מאחור גוררת רגל... זה תמיד אותו תוכן, ותמיד אותם יעדים. שנה אחר שנה, אחר שנה.. 
ולא, זה לא הגיל, וגם לא השעון הביולוגי.. זה פשוט הלב הצמא שלי ועודף משאבי רגש שאין לאן לתעל.

שפע של הזדמנויות רומנטיות זה מחמיא רצח, אבל גם מגה מעייף.

 

לא רוצה הרבה. רוצה אחד. רוצה אותך, אבל מדויק. רוצה להרפות.. לשחרר את הדיווה המתגוננת הזאת שטיפחתי מגיל 9. הדיווה חולת השליטה הזאת שמתאמצת לשחק אותה מיס פרפקט.


רוצה לנסוע איתך באוטו ושאתה תנהג. ואני אוכל לעצום עיניים ולהירדם.
רוצה שתאהב אותי אבל לא תעריץ, כי מי צריך את השיט הממכר הזה שמדליק אותי בדיוק לחמש דקות ואז הופך לTURN OFF של הלייף.. תבוא בגובה העיניים. אני צריכה חבר. תבוא מגובש, עם ניסיון חיים. תדע מי אתה. תבוא רענן ומלא תשוקה, עם יצר חיים מדבק. ככה תבוא אלי.
והכי חשוב - תבוא רעב.
תבוא באומץ לב. כי רק האמיצים ביותר יבואו בשערי האהבה.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

עקוב אחרי בפייסבוק
Please reload

ארכיון
  • Facebook Basic Square

© 2017 by CARMI SHIMRON.