January 22, 2017

Please reload

פוסטים אחרונים

סבתא בישלה דיסה

October 6, 2015

 

כל אדם נולד עם סיפור פנימי שמגדיר את יחסיו עם הבריאה. כמה קל להאמין לו, לסיפור הזה.. מלחש את מוסר ההשכל שלו, כאילו הוא האמת האבסולוטית. 

לאחרונה גיליתי את הסיפור שלי.
"סבתא בישלה דייסה" מכירים? נתנה לאבא, נתנה לאמא, נתנה לחברה הכי טובה, נתנה לבת של השכנה, נתנה למלכת הכיתה, נתנה לאחי הגדול, ו.... רק לכרמית הקטנה לא נשאר אז מה היא עשתה? בכתה, ובכתה, ובכתה, ובכתה והרגישה מקופחת וחסרת מזל. ומאיזו זווית שלא תסתכלו על זה מדובר בטרגדיה של ממש.

ובכן, בסיפור הפנימי שלי, אני תמיד אחרונה בתור. ואחרי שמחלקים לכולם אני נותרת עם השאריות.. וזה אף פעם לא מספיק. זה הסיפור שניהל אותי מאז ומעולם.. כשהחברה הכי טובה שלי התחתנה וקנתה בית, כשאמא שלי טסה כל שני וחמישי לאיזה טיול בעולם, כשאח שלי הכיר את אהבת חייו, כשחברה אחרת התקבלה לעבודת החלומות שלה.. בכל המקרים הללו, תמיד השמחה הכנה שלי עבור האנשים שאני אוהבת הוכתמה באיזה מירמור חרישי שהציף אותי בכל פעם מחדש, ביחד עם השאלה הקמאית "מתי תורי". היו ימים שהרגשתי כאילו נידונתי להישאר ברשימת ההמתנה לעולמי עד, כי תורי לעולם לא יגיע. 

בשנה האחרונה עשיתי בחיי שינויים מרחיקי לכת, התנהלות כלכלית לא אחראית אילצה אותי להצטמצם ולוותר על דברים שפעם היו לי מובנים מאליהם כמו רכב למשל. כבר הרבה זמן אני כמהה לתת איזו גיחה לחו"ל אבל אני לא מרשה לעצמי. זה לא היה פיקניק לפתוח את הפייסוש בתקופה האחרונה ולראות חצי עולם על יאכטה ביוון, ואת החצי השני נותן ביס עסיסי "בתפוח הגדול".

בתקופה המיוחדת הזו של החגים, עם הסתיו הממשמש ובא, הרגשתי כמו רוב האנשים צורך להתחדש, להתרענן ובין היתר גם לנקות מתוכי אמונות ורגשות שלא משרתים אותי יותר. המרירות המעודנת הזאת הייתה הראשונה ברשימה. ידעתי שמירמור מגיע מתחושת קורבנות, וידעתי שאני לא קורבן. אבל לא ממש ידעתי איך מחברים את הידיעות האלה ללב ובאמת מפסיקים להרגיש את התחושות המעיקות האלה.
אז התחלתי את ההתרעננות וההתחדשות שלי בדירתי הצנועה, סידרתי מחדש, הזזתי רהיטים, זרקתי דברים ישנים, טיפחתי את המרחב שלי בתקווה שזה יביא לי השראה לחולל את השינויים גם בבית הפנימי. 

וההשראה לא הכזיבה.. הבוקר, בעודי ממרקת ומסדרת את הדירה ניצבתי בעל כורחי בפני "ספירת מלאי" של כל הדברים שהתחדשתי בהם השנה.. מחשב נייד, אייפון חדש , בלנדר ויטמיקס של מקצוענים , והרכש הכי חדש ומרגש: פסנתר חשמלי שווה ויפה.
מהתקציב של כל אלה יכולתי להתפנק בשתי חופשות לפחות! 

ואז, נפל לי אסימון ענק... למעשה, לא רק שאינני מקופחת ע"י הבריאה, אני סופר דופר מפונקת על ידה, כל דבר שבקשתי לעצמי מתוך צורך פרקטי אמיתי מצאתי דרך להביא לחיי. יש לי כל כך הרבה שפע בחיים.. כמובן (ובעיקר) שלא רק במובן החומרי.
ברגע אחד "הסיפור שלי" הפך ללא רלוונטי והבנתי שהוא התקיים רק בתוכי. 
אז אולי זה קצת מאוחר מדי להחזיר את הספר לספרייה ולקחת אחר במקומו ("סינדרלה " למשל..) אבל זה אף פעם לא מאוחר מדי לשנות את סוף הסיפור:

אז.. סבתא בישלה דייסה, דייסה טעימה ומלאה באבקת אהבה מכושפת של סבתות, ואחרי שחילקה לכולם, מזגה סבתא דייסה גם לכרמית נכדתה האהובה, לא לפני שהבטיחה לה שלא משנה מה תבשל בסיריה, תמיד יישאר בהם מספיק מן התבשיל כדי להשביע את קיבתה עד הארוחה הבאה.. וביום מן הימים, תלמד גם אותה להכין דייסות ותבשילים כדי שתוכל גם היא להשביע אחרים.

חכמה סבתא.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

עקוב אחרי בפייסבוק
Please reload

ארכיון
  • Facebook Basic Square

© 2017 by CARMI SHIMRON.